המנטליות של ‘אין ימי חופש’ טובה לרצים מסוימים, אבל לא לכולם.
אם יש תכונה משותפת לכל הרצים, זו מסירות. ולמרות שלכל אחד יש רעיון אחר לגבי המשמעות של “להיות מסור” לאימונים, קל לקחת דברים קצת רחוק מדי על ידי חסך בימי מנוחה – במיוחד עכשיו כאשר המדיה החברתית מקלה מתמיד על השוואת הביצועים שלכם לאחרים.
הגיוני לחשוב שריצה כל יום – גם אם זה רק לכמה קילומטרים – הופכת אותנו לחזקים ומהירים יותר בטווח הארוך. אבל האם המנטליות הזו של “אין ימי חופש” גורמת יותר נזק מתועלת?
ישנן סיבות רבות לכך שאנשים עשויים לדבוק בפילוסופיית “ללא ימי חופש”. ראשית, יש אנשים שמוצאים שקל יותר להתמיד בריצה ובסוגים אחרים של פעילות גופנית אם הם הופכים את זה להרגל יומיומי. אחר הוא שספורטאים הם תחרותיים לא רק עם אחרים אלא גם עם עצמם, מה שיכול להוביל להוספת אימון אחד בלבד או רק עוד ק”מ אחד. האופי התחרותי שלנו גובר לפעמים על ההיגיון והסיבה שלנו כשאנחנו רוצים משהו ממש חזק. אחרים רצים כל יום כדי להרגיע את העצבים שלהם, לספק רגעים של בהירות, או לעזור עם חרדה או דיכאון בחיי היומיום שלהם.
האם לרוץ כל יום זה בסדר?
יש אנשים שיכולים להתמודד עם אימונים כל יום ואחרים שמוצאים את עצמם מתקשים לחזור לחדר הכושר או לצאת לריצה אחרי יום חופש.
אבל אנחנו צריכים זמן להתאושש נפשית, ואפילו לקחת יום חופש אחד יכול לתת לגוף ולנפש שלנו את ההזדמנות לעשות זאת. אם לא ניתן לגוף שלנו להתאושש, יש סיכוי להישרף.
אנחנו גם צריכים לאפשר לעצמנו זמן להתאושש פיזית. כפי שמתברר, לקחת את זה בקלות מעת לעת עוזרת לגופנו להתחזק. מבחינה פיזיולוגית, הגוף מגיב לגירוי בהתחזקות אם יש לו הזדמנות להתאושש. במילים אחרות, תקופות של עומס יתר – או ימים ‘קשים’ – ואחריהם תקופות של התאוששות – ימים ‘קלים’ – יספקו את האפשרות הטובה ביותר עבור רוב האנשים.
הסיבה לכך היא שהגוף שלנו עובר תהליך שנקרא הסתגלות, שבו מתרחשים שינויים פיזיולוגיים ברמה התאית – כמו בניית יותר מיטוכונדריה וכלי דם, ויצירת יותר דם וסיבי שריר חזקים יותר. הגוף שלכם לא יכול לעשות את כל זה אם אתם לא נותנים לו את הזמן המתאים (והדלק) לעשות זאת. עם זאת, פרק הזמן “הראוי” משתנה בהתאם לאדם. יש ספורטאים שיכולים להסתפק בריצה קצרה מאוד וקלה כיום ‘ההחלמה’ שלהם.
אם אתם מסוג הרצים שתמיד נאבקים בפציעות, כנראה שלא כדאי לכם לרוץ כל יום, יש רצים שמגלים שהם מצליחים יותר עם יום ‘מנוחה’ אמיתי. ואחרים עשויים לגלות שהם מגיבים בצורה הטובה ביותר אם הם עושים פעילות שהיא עם הרבה פחות אימפקט מריצה – אולי הליכה או אולי שחייה קלה.
הדבר הראשון שיש לזכור, הוא שמה שתהיה פעילות ההתאוששות המועדפת עליכם, היא לא אמורה לגזול מהתהליך של גירוי השינויים הפיזיולוגיים האלה. במילים אחרות, אתם לא עושים לעצמכם טוב על ידי אימון קשה בבריכה. רק בגלל שאתם לא רצים, זה לא אומר שאפשר להתאמץ ! (תשמרו על פעילות קלה)
עם זאת, רוב הרצים יגלו שהם מתפקדים טוב יותר במרוצים אם הם מכבדים את תהליך האימון ואת הדרישות הפיזיולוגיות המוטלות על גופם כשהם מגבירים עומס. שינה היא חלק מהאימונים. מנוחה היא חלק מהאימונים. אם אתם רוצים להיות הטובים ביותר, אתם חייבים לספק גם קושי (עומס יתר) וגם מנוחה (התאוששות).
סימנים שאתם צריכים יום מנוחה
ישנם סימנים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים כאחד שאולי תזדקקו ליום חופש (או יותר) מהריצה.
הסימן מספר אחד שאתם עשויים להזדקק ליום חופש כדי להועיל לבריאות הנפשית שלכם הוא אם אתם לא מרגישים שום מוטיבציה להתמודד עם הריצות והאימונים שלכם, או שאתם ממש לא נהנים לעשות אותם.
אם ריצה היא משהו שאתם אוהבים ואתם מתחילים לשים לב שזה הופך לנטל, נסו לקחת יום או יומיים חופש ולעשות משהו אחר. לקחת כמה ימי מנוחה יכול לעזור לכם להיטען מחדש.
מבחינה פיזית, יש כמה סימני מפתח שצריך לשים לב אליהם. ביניהם: הפרעות שינה, קצב לב מוגבר בבוקר, חוסר יכולת להילחם בהצטננות, תחושת עייפות כללית, חוסר תיאבון, תחושת נוקשות או כאב באופן כללי או תחושת אי נוחות באזור מקומי וקשה יותר לשמור על קצב האימון הרגיל שלכם.
“תקשיבו ללחישות של הגוף שלכם, והוא לעולם לא יצטרך לצעוק עליכם.”
אז כדאי לרוץ כל יום? לא בהכרח
לקחת יום חופש (או יותר) יכול לתת לנו הפסקה שלפעמים נחוצה מהלחץ של קצב ריצה, קילומטראז שבועי ושיאים אישיים שאנחנו רוצים לשבור.
המחשבה והלחץ הקבועים שאנו עלולים להפעיל על עצמנו כדי להשיג את המטרות שלנו הם באמת מתישים מבחינה נפשית. “למרות שהמטרות שלנו חשובות מאוד, חשוב גם לא לשכוח שיש דברים גדולים אחרים בחיים שחשובים גם כן.
אפילו ספורטאי עילית לוקחים ימי חופש. שמירה על פרספקטיבה באימונים ובמירוץ היא ממש חשובה. לפעמים הנכונות לעשות זאת היא זו שתעזור לנו לעשות את הצעד הבא קדימה לעבר המטרות שלנו. אולי נרגיש הרבה יותר טוב אחרי יום או יומיים חופש, שאנחנו אפילו יותר שלמים עם המטרות שלנו ומוכנים להמשיך להתאמן קשה כדי להשיג אותם.
עם זאת, אין גישה אחת שמתאימה לכולם, ואתם צריכים למצוא את השגרה המתאימה לכם ביותר.