מתי התאהבתם בריצה? ספורטאים כותבים כיצד התאהבו בריצה.
“ידעתי שאני אוהבת לרוץ ברגע שהבנתי שאני יכולה
לעשות את זה בשביל השמחה והטוב המיוזע של להזיז את הגוף שלי בטבע, לגלות מרחבים ירוקים מדהימים שלא יכולתי להגיע אליהם ברכב, ולפגוש חלקים מעצמי שלא ידעתי על קיומם. “
– קריסטי פיפלס
“התאהבתי בריצה לראשונה כשגרתי באלסקה במהלך שנות חטיבת הביניים שלי. אני זוכר שרצתי שבילים לאורך קו המים והתאהבתי בצלילי צעדיי, הגלים הפוגעים בחוף והחיות ביער .”
-ריאן מונטגומרי
“סבא שלי, שהיה האליל המוחלט שלי, לקח אותי למרוץ הראשון שלי כשהייתי בן 6. כל כך אהבתי לרוץ! איך שהריאות שלי שורפות אבל הריגוש של לחיות על הקצה הזה ולדחוף כל כך חזק! הייתי מכורה בשלב מוקדם.”
– קארה גוצ’ר
“ראיתי את אבא שלי מסיים את המרתון הראשון (והיחיד) שלו כשהייתי בת 8. בכיתי כשהוא חצה את קו הסיום כי הייתי כל כך גאה”.
– אלקסי פאפאס
“מאמן נבחרת מרוצי השדה בתיכון שלי באמת נטה לוודא שאנחנו מודעים ועושים את הדברים הנכונים כדי להשתפר. ידעתי אז שאני רוצה שהריצה תהיה בחיים שלי בצורה כזאת או אחרת לנצח”.
– זאק ביטר
“ההתאהבות בריצה קרתה כשהבנתי שהריצה היא בשבילי, לא בשביל פרס, לא בשביל אישור מהסביבה, לא בגלל שמישהו אחר רצה שאעשה את זה, אלא בגלל שנהניתי”.
– אליסיה מונטנו
“הצטרפתי לנבחרת ריצת המסלול בכיתה ה’ כי הילדה שהתאהבתי בה בזמנו נרשמה. זה לא הסתדר בסופו של דבר, אבל היא כן הובילה אותי למצוא את אהבתי לריצה”.
– פרנק לארה
“התאהבתי בריצה לראשונה כשהייתי בת 13. אמא שלי ואני היינו יוצאות להרפתקאות קטנות, חוקרות את השבילים והאזורים החדשים סביב העיר. למדתי כל כך הרבה בריצות האלה איתה. זו הייתה דרך נפלאה לבלות זמן איכות יחד בחוץ”.
– קורינה קופין
“התאהבתי בריצה לראשונה כשגדלתי בפנסילבניה. הבית שלנו נבנה על 30 דונם צמוד ליער יפהפה ושדות תירס. אהבתי להתרוצץ בשטח שלנו”.
– מרדית’ אדוארדס
“אני רצה קרוב לשלושים שנה, אז התאהבתי בריצה מספר פעמים. עבורי, ריצה היא כמו עונות, ולעתים קרובות אני מוצאת שהתשוקה שלי לספורט עשויה להשתנות בהתאם להיבטים אחרים של החיים.”
– ניקול ביטר
